איך שהזמן רץ כשנהנים. הלקו אותי, הצליפו בי, טלטלו אותי. אני ילד רע. לא כתבתי לכם כבר מעל חודשיים. אני רוצה להביע ברגע נדיר זה של כנות והלקאה עצמית את התנצלותי. אנא קבלו אותה ונמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה… אבל קרה. המון.
נתחיל בזה שעברתי לחדר משלי. ממש ממלכה פרטית. אני מנפיק אשרות ויזה רק ליחידי סגולה שיביאו עימם תועלת בכניסתם לרפובליקה שלי. יש לי המנון (בכי קורע לב בקריאה לאוכל), דגל (החיתול המוכתם לאחר שאני פולט את מה שראוי להיפלט. נו, הפלסטיק הנוזלי הזה…), יש אפילו חוף ים (האמבטיה שעושים לי כל יום). גם התל"ג (תוצר לאומי גולמי לאלא ששואלים את עצמם, משום מה, מה זה) גבוה מאוד (נמדד בכמות הפעמים שאני משחרר צרכים על שידת ההחתלה).
בנוסף רכשתי לעצמי רכב חדש, 4×4, צמיגים ענקיים, גג נפתח וכסא מתכוונן. ושלא תעזו לקרוא לו "עגלה".
בזמן האחרון ההורים קצת עלו לי על העצבים, אז החלטתי לנטוש אותם חמישה ימים בשבוע לטובת חברים בגילי, במעמדי וברמת שיכלי. הם לא באמת באותה רמה, אבל קרובים. כן, כן, אני הולך למשפחתון. כיף לי שם. מאוד. חיוכים מפה ועד הודעה חדשה.
אם שאלתם את עצמכם לגבי חוויותי הגסטרונומיות, אז אין שינוי בעניין הזה. עדיין אותו פלסטיק נוזלי. אבל בקרוב מאוד (מאוד? מאוד!) הובא לידיעתי שאני אתחיל לצרוך מוצקים שונים. לא בטוח עדיין למה הכוונה, מבטיח לעדכן.
שניה, הרגע קיבלתי הודעה בביפר שיש חדשות גדולות. בקרוב מאוד אנחנו משנים מיקוד. אתם בטח יודעים מה זה אומר – שלום לרפובליקה העידנית הראשונה, תחי הרפובליקה העידנית השניה.
